מאת: אורי שמיר - עורך האתר
פינת קטנים-גדולים, פינת הפרגון שלנו לקבוצות ילדים מרחבי הארץ, שמחה להאיר היום על קבוצת שנתון 2012 של א.ס "האדומים" אשדוד - קבוצת "צו פיוס" מיוחדת בנוף של הכדורגל הישראלי, שרוב שחקניה מגיעים מבתים דתיים ומסורתיים. הקבוצה שיחקה בעונה האחרונה בהצלחה בליגת מרכז 1 של שנתון ילדים ג'.
כמו כל קבוצות העיר אשדוד, גם שחקני הקבוצה מצאו את עצמם בין הסערה בחודשים הראשונים של מלחמת חרבות ברזל, עת שבה העיר אשדוד הייתה נתונה למתקפות של ירי רקטות מעזה באופן אינטנסיבי. שחקני הקבוצה החלו את דרכם בליגת מרכז 1 רק בחודש דצמבר, לאימונים הקבוצה חזרה למעלה משבועיים לאחר רוב קבוצות הליגה - זאת בשל הוראות פיקוד העורף. למרות זאת, הקבוצה הצליחה לזכות העונה ב-10 ניצחונות מתוך 19 המשחקים שקיימה, הציגה כדורגל טוב ושחקניה גילו התקדמות מקצועית.
קבוצת שנתון 2012 היא בעצם קבוצה שהיא פרי יצירה של המאמן רז אלגזר, שאימן קודם לכן במחלקת הנוער של מ.ס אשדוד, אך עם הזמן התקרב לדת ולכן הפסיק לאמן בקבוצות המשחקות בשבת. אלגזר, שעובד במקביל כפקח בעיריית אשדוד מצא את עצמו בימי המלחמה בשתי חזיתות - כפקח עירייה שהתרוצץ בין זירות נפילות בעיר וגם כמי שצריך להיות שם בשביל השחקנים שלו בשעות קשות שעברו עליהם בימי המלחמה. רגע לפני מסיבת הסיום של הקבוצה, שתיערך הערב, זמן להאיר על הקבוצה באמצעות ראיון סיכום עונה, שערכנו עם המאמן.
קבוצה מיוחדת בנוף. קבוצת שנתון 2012 של א.ס "האדומים" אשדוד לצד המאמן, רז אלגזר (צילום מטעם הקבוצה)
לאורך השנים הרבה מאמנים שהתקרבו לדת עזבו את הכדורגל, אתה מצאת את שביל הזהב להמשיך בכדורגל. מה עומד מאחורי זה?
" לאורך 13 השנים נחשפתי להרבה שחקנים מוכשרים, שנשרו מכדורגל וכאלה שלא שיחקו בקבוצה שתואמת את רמתם בגלל שמירת השבת. במקביל לתהליך ההתחזקות שלי לקחתי על עצמי לנסות לשנות את המצב במה שתלוי בי. התחלתי את התהליך הזה כבר לפני 3 שנים. יש לי היום המון שחקנים כישרוניים, ששומרים שבת שהיו יכולים לשחק בכל קבוצה בארץ, אך בשל ההתנגדות של משפחותיהם להשתייך לקבוצה שאינה שומרת שבת, הם בקבוצת "צו פיוס".
עד כמה השלכות המלחמה על העיר אשדוד השפיעו עליכם?
"להשלכות נחשפנו במהלך העונה. היה לנו קשה לחזור לכושר, כשרוב קבוצות הליגה היו כבר אחרי חודש אימונים. אנחנו עשינו אימון אחד לפני משחק החזרה שלנו - היה זה משחק גביע שהפסדנו בו. לצורך הדוגמא, הפסדנו 2:1 לקבוצה ששחיקנו נגדה עם החזרה לפעילות, ובסיבוב השני ניצחנו את אותה קבוצה בתוצאה 0:8".
איך התנהלתם בתקופת פגרת המלחמה, כשהאזעקות והדי הפיצוצים לא מרפים?
"דאגתי לצייד את השחקנים בתוכנית אימוני כח וארוחות מזינות. ביקשתי שישלחו לי מדדים והוכחת עשייהץ הייתי עם הילדים בקשר רציף יום-יום, על מנת להרים אותם. זאת מלחמה שבאה משום מקום, יצרה הלם מוחלט לכולם. אני חושב שזה פגע בכל הכדורגל הישראלי בעונה הזו. נקווה שהעונות הבאות יהיו טובות ושקטות יותר".
עם כל מה שעברתם, מה רמת שביעות הרצון שלך מהקבוצה?
"זו עונה שהתחילה מצוין עם עליה לשלב הבא בגביע, נמשכה עם פגרה ארוכה שהילדים לא יכלו לצאת מהבית וגם לא לעשות שום פעילות באזור מגוריהם. הפגרה הכפיה גרמה לדשדוש. לקח לנו לא מעט זמן לחזור לרמת הכושר שאנחנו רגילים להיות בה, ואז העונה נמשכה בטעם מתוק עם 7 ניצחנות מתוך 10 במשחקים האחרונים מול קבוצות איכותיות מאוד, שרובן עם מאזן טוב משלנו. אז אני מאוד גאה בשחקנים שלי. מדובר בקבוצה עם שחקנים בעלי פוטנציאל גבוה".
רגעים של אושר בעונה מורכבת. שחקני הקבוצה חוגגים ניצחון (צילום מטעם הקבוצה)
איך המסורת מתמזגת עם הפעילות שלכם?
"אנחנו מברכים בחגים, לפני כל משחק מתקבצים יחדיו ומברכים, אנחנו מדברים הרבה על היהדות ועל מצוותיה גם באימונים. חשוב לציין שכל שחקן מוזמן לשחק בקבוצה, יש גם שחקנים שאינם מגיעים מבית דתי והשתלבו בצורה מצוינת".
מה הקו המנחה שלך כמאמן?
"אצלנו בקבוצה החלק הכי חשוב זה הכבוד אחד לשני. אני מתרכז בעידוד לאחדות, בהקניית ערכים יותר מהכדורגל אפילו. אני מאמין שדרך אהבה וחיבור טוב, בא גם הכדורגל האיכותי. בסופו של יום הקבוצה שמשחקת ונותנת את הנשמה, אחד בשביל כולם וכולם בשביל אחד, זאת הקבוצה שמנצחת לרוב. שימו לב לקבוצות המצליחות ביותר כמו ברצלונה הגדולה של תקופת מסי צ'אבי ואינייסטה, באיירן לברקוזן של העונה. האחדות הקבוצתית מאוד אפיינה את הקבוצות האלה".
מה אתה צופה לקבוצה בעונה הבאה?
"אני ממשיך איתם גם בעונה הבאה. אנחנו עוברים לשיטת משחק של 11 על 11 במגרש גדול, זה אתגר משמעותי בכל פעם מחדש לקחת חבורה של לוחמים וללמד אותם את הכדורגל. אני צופה בעזרת השם לעונה טובה והשאיפה לשחק בליגה בדרג גבוה יותר ולהיות בה קבוצה מצליחה".
